מחקר ישראלי זה בחן אם קיימים פערים בין מטפלים מוסמכים מקבוצות אתניות-תרבותיות שונות - ישראלים יהודים (צברים), ישראלים ערבים (ערבים) ועולים מרוסיה (רוסים) - מבחינת תפיסתם את האוטונומיה והכבוד לגוף של מטופלים עם שיטיון (דמנציה).

החוקרים השתמשו בסכמת מחקר עם שיטות מעורבות, אשר כללה שיטות איכותיות וכמותיות, ראיונות מובנים למחצה ושאלונים בדיווח עצמי. 20 מטפלים מוסמכים השתתפו בחלק האיכותי של המחקר וכ-200 מטפלים השתתפו בחלק הכמותי. כל המשתתפים גויסו משלושה בתי אבות ובית חולים אחד באזור הגליל.

החלק האיכותי של המחקר הניב שמונה נושאים הנוגעים למושג האוטונומיה ועשרה נושאים הנוגעים לכבוד האדם, בהקשר לטיפול באנשים עם שיטיון. על ידי שימוש בנושאים אלו בחלק הכמותי, נמצאו הבדלים ניכרים בין בתי אבות ביחס לאוטונומיה ולכבוד לגופם של מטופלים עם שיטיון בין מטפלים רוסים וערבים, כמו גם לצברים (ציון במדד לאוטונומיה: 2.97, 4.07 ו-4, בהתאמה; ציון במדד לכבוד הגוף: 3.17, 4.1 ו-4.07, בהתאמה).

רגרסיה רבת-משתנים שהתמקדה במטפלים שעבדו בבתי אבות הראתה, כי המשתנים עם ההשפעה המובהקת ביותר במדדי האוטונומיה וכבוד הגוף היו מוצא אתני-תרבותי ערבי ורוסי (0.84, 0.62, בהתאמה) ומשפחת המטופל (0.29, 0.30, בהתאמה).

ביחס למדד האוטונומיה, היתה השפעה ניכרת למין המטפל, עם יתרון לנשים (0.24). בקרב מטפלים שעובדים בבית חולים, משתנים אתניים-תרבותיים לא השפיעו על מדדי האוטונומיה וכבוד לגוף. לא נצפתה השפעה של דת מסוימת או מידת הדתיות, כמו גם של נורמות חברתיות או קהילתיות, בקרב מטפלים מבתי אבות או בית חולים.

החוקרים סיכמו, כי בניגוד למחקרים קודמים, בבתי אבות נצפה הבדל מובהק בין קבוצות אתניות-תרבותיות מסוימות (ערבים ורוסים) ביחס לעמדתם כלפי אוטונומיה לכבוד לגופם של מטופלים עם שיטיון. תפיסת האוטונומיה וכבוד לגוף האדם מוכלת יותר בקרב מטפלים מוסמכים ערבים, ללא תלות במסגרת המוסדית. ממצא זה מספק קרקע פורייה לטיפול המתמקד במטופל.

מקור:
Bentwich ME, Dickman N, Oberman A. Human dignity and autonomy in the care for patients with dementia: differences among formal caretakers from various cultural backgrounds.
Ethn Health. 2016 Oct 21:1-21. [Epub ahead of print]