מטרת המחקר הייתה לבדוק את המנבאים לתמותה בקרב מטופלים עם זיהום בחיידק קורונה בטא, הידוע גם כמרס (Middle East Respiratory Syndrome - MERS), שהגיעו לאשפוז בבית החולים.
עוד בעניין דומה
החוקרים בדקו 45 חולים עם נגיף המרס שהגיעו לאשפוז בבית החולים המלך פאהד (king Fahd), במדינה, ערב הסעודית, מאוקטובר 2013 עד יוני 2014. לחולים חולק שאלון מקיף על ההיסטוריה הרפואית שלהם, הם עברו בדיקה קלינית מדוקדקת, בדיקות מעבדה מלאות, וכן נלקחה דגימת מטוש מהאף ו/או מהתעלה התוך-קנית (endotracheal), בחולים שעברו אינטובציה, על מנת לזהות את נגיף הקורונה בשיטת PCR.
הטיפול בחולים בוצע על ההנחיות של ה-WHO. בוצעה השוואה בין מטופלים ששרדו למטופלים שלא שרדו.
נמצא, כי רב החולים שלא שרדו היו מעשנים, והגיעו עם סימנים של קוצר נשימה (88.9%), שיעול (83.3%), חום (94.4%) ותסנין ריאתי דו-צדדי, בצילום הרנטגן (83.3%). 27 חולים מתוך 45 המטופלים שאושפזו (60%) היו עם מחלה נלווית אחת לפחות, בעוד מקרב החולים שלא שרדו ל-17 מתוך 18 (94.5%) הייתה מחלה נלווית.
משך זמן ההנשמה המלאכותית, ומשך השהייה במחלקה לטיפול נמרץ בפרט ובאשפוז בכלל, היה ארוך יותר בקרב חולים שלא שרדו בהשוואה לחולים ששרדו את המחלה.
נמצאה קורלציה חיובית מובהקת בין תמותה מהמחלה לבין משך המחלה לפני ההגעה לאשפוז, חומרת העישון, משקל עודף, תחלואה בסוכרת, מחלת כליות סופנית והיסטוריה של השתלת כליה.
החוקרים מסכמים, כי גיל מבוגר, עישון כבד, תסנין ריאתי דו צדדי בצילום והימצאות של תחלואה נלווית היו כולם גורמי סיכון לתמותה מנגיף המרס (MERS), בחולים מאושפזים.
החוקרים מוסיפים, כי זיהוי מוקדם של המחלה לא רק שיכול להוריד את משך השהייה ביחידה לטיפול נמרץ ואת הצורך בהנשמה מלאכותית, אלא יכול אף למנוע תמותה.