דעות

לקבוע סטנדרטים ברורים של מרחק סביר למתן שירותי בריאות

לתושבי הפריפריה נמאס לשחק מדי יום במשחק "סביר או לא סביר", בגלל הניסוח העמום של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שקובע כי שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח; יש להגדיר את הסטנדרטים באופן מיידי

סביר או לא סביר? זה המשחק קטן שאנחנו, תושבי הפריפריה, משחקים בשגרת היום-יום שלנו - משחקים על איכות החיים שלנו, על הפרנסה שלנו, ולמרבה הצער, כעניין שבשגרה, גם על הבריאות שלנו.

למשחק זה נזרקנו על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אשר קובע כי שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו באיכות סבירה, בתוך זמן סביר ובמרחק סביר ממקום מגורי המבוטח, מבלי שיוגדרו הסטנדרטים למה היא סבירות.

דוגמאות יש בשפע - האם סביר לנסוע מקיבוץ דפנה עד לחיפה לטיפולי הקרנות – מרחק של למעלה ממאה ק"מ - כי בכל הגליל על 1.4 מיליון תושביו אין ולו מכון הקרנות אחד? האם סביר לעבור לגור במרכז, או בירושלים, כשילד נזקק לשיקום, כי בכל אזור הצפון אין מרכזי שיקום לילדים? האם סביר שיש רק רופאת עור אחת המומחית בילדים בכל הצפון והברירה היא או ללכת לרופא שאינו מומחה בילדים או לנסוע למעלה משעה?

האם סביר לוותר על הבריאות שלנו ושל הילדים שלנו כי יש מחסור בפריסה של שירותים ובמקרים רבים המרחק ממקום הטיפול והיעדר הנגישות מונעים מאתנו לעמוד בהיקף הטיפולים הנדרש ואנו מרימים ידיים?

האם סביר לעבור לגור במרכז, או בירושלים, כשילד נזקק לשיקום, כי בכל אזור הצפון אין מרכזי שיקום לילדים?

האם סביר שהאוכלוסייה החולה ביותר במדינה, וגם זו שההכנסה הפנויה שלה היא הנמוכה ביותר, היא זו שפרישת שירותי הבריאות בה הינה הדלילה ביותר?

האם סביר שתושבי/ות הגליל ישלמו קנס על העדר שירותי בריאות זמינים ונגישים? על אובדן פרנסה, תשלומים יקרים על מגורים במרכז והנסיעות המרובות? כל אלו שקופים כאשר מחשבים את ההשתתפות הפרטית בעלויות הבריאות, אך העלות בשכר דירה, בימי עבודה ובדלק יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים, ואף יותר מכך כאשר מדובר בתהליכי שיקום ממושכים, טיפול בחולי סרטן ועוד.

נדמה לי, שלא לכך התכוונו מי שחוקקו את חוק בריאות ממלכתי או האמונים על ביצועו. חוק ביטוח בריאות ממלכתי בא להבטיח לכל תושבי ותושבות המדינה את היכולת ליהנות משירותי הבריאות הנרחבים המפורטים בו. החוק מביא איתו רוח של סולידריות, דאגה וחמלה לכלל האוכלוסיות, גם המוחלשות. סעיפו הראשון הוקדש במיוחד לעקרונות היסוד עליהם הינו מושתת - צדק, שוויון ועזרה הדדית.

עם זאת, יישומו של החוק נעשה על סמך עקרונות שונים לגמרי - ומבוסס על שיקולים כלכליים – כדאי או לא כדאי? איך ישפיע על רווח והפסד? המדינה מצידה משאירה את הפרשנות למה סביר ומה אינו סביר באופן עמום לחלוטין וכמעט כל פתיחה או הוספה של שירות רפואי כרוכה במאבק מקומי או אזורי של בעלי/ות עניין – החולים ומשפחותיהם, פעילים חברתיים ואנשי ונשות מקצוע החרדים לגורל מטופליהם.

המדינה משאירה את הפרשנות למה סביר ומה אינו סביר באופן עמום לחלוטין וכמעט כל פתיחה או הוספה של שירות רפואי כרוכה במאבק

הדרישה לסטנדרטים של מרחק סביר, זמן המתנה סביר ואיכות סבירה אמורה לבחון לא רק את השירות שיש לפרוש בהתאם לשיקולים מקצועיים, אלא גם בהתאם למי שמקבל את השירות – הרכב האוכלוסייה, תנאי החיים שלה, המצב הכלכלי חברתי, פרישה גיאוגרפית, תרבות שפה ומסורת. בגליל ישנה אוכלוסיה מגוונת, עם כ-54% ערבים, התיישבות כפרית, עירונית, קיבוצים, מושבים, מצפים ועוד, הפרוסים על שטח גיאוגרפי גדול בלא תחבורה ציבורית סדירה ואפקטיבית.

יצירת סטנדרטים לא רק שתכריע במשחק הניחושים שלנו – סביר או לא סביר - אלא גם תאלץ את ספקי השירותים לעמוד באותם סטנדרטים ולפצות על העדרם.

זהו אינו תהליך מכני אלא תהליך מעמיק שבעלי עניין רבים צריכים להיות שותפים בו בכדי להתאים את פרישת השירותים ואיכותם למגוון האוכלוסיות.
נושא הסטנדרטים עומד גם במרכזה של עתירה לבג"צ אשר הגישה האגודה לזכויות האזרח לקביעת סטנדרטים של איכות, זמן ומרחק ביחס לשירותי שיקום, וזאת על רקע חוסר מהותי בשירותי שיקום בפריפריה.

ביום חמישי האחרון, 11 במאי 2017, התקיים בטבריה כנס הגליל השלישי לשוויון בבריאות. המושב הפותח של הכנס הוקדש להיעדר הסטנדרטים. אנו מקווים כי דיון זה, ביחד עם דרישה ארוכת שנים של ארגוני החברה האזרחית לקידום הנושא, יהוו זרז והזדמנות אמיתית למשרד הבריאות להודיע כי ישלים את אשר החל חוק בריאות ממלכתי ויקבע סטנדרטים למתן השירותים הקבועים בו, וכי ההצהרות יתורגמו למדיניות מדידה ומתוקצבת הניתנת ליישום ואכיפה.

* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "הארץ"

נושאים קשורים:  דעות,  פריפריה,  חוק ביטוח בריאות,  מרחק סביר,  גליל,  משרד הבריאות
תגובות