דעות

גזענות ברפואה היא הרבה מעבר למטופל שקורא לרופא "ערבי מסריח"

כרופאה ערביה, אני נתקלת לא פעם במופעי גזענות מצד מטופלים אבל אני נתקלת גם במערכת שהפנימה את ההפרדה הגזעית בין ערבים ויהודים, תוך הפרת המחויבות הבסיסית ביותר שלה לטיפול שוויוני

הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות. אילוסטרציה: הדס פארוש, פלאש 90

בלילה סוער במיוחד, בחורף של 2018, הייתי תורנית במחלקה פנימית. בערך בחצות נפטר אחד המטופלים שלי, ובכאב רב נאלצתי לבשר את הבשורה למשפחתו. יש תחושה נוראית כזאת, שכל רופא מכיר אותה, שמרגישים בשנייה לפני הבשורה – כשאת יודעת משהו שהאחרים בחדר עוד לא יודעים ואת יודעת בדיוק איך הם ירגישו ברגע שתפתחי את הפה. במקרה שלי, תמיד קיוויתי בתמימות מסוימת שהשנייה הזאת לעולם לא תסתיים. אבל היא תמיד מסתיימת ותמיד באותה צורה נוראית.

הלילה הזה לא היה שונה במיוחד. לאחר ששוחחתי עם המשפחה וניסיתי לתמוך בהם רגשית כמה שיכולתי, הייתי חייבת לחזור לשאר מטלות התורנות. לפני שעזבתי את החדר, אחד מהם ביקש בבכי: "בבקשה, אל תיתני לאחיות הערביות לכסות אותו. אנחנו לא רוצים שהידיים המלוכלכות שלהן יגעו בו. אנחנו רוצים שאת תעשי את זה!".

אולי זה הזמן לציין שגם אני ערביה, ועובדת בשיתוף פעולה נפלא עם העמיתים היהודים שלי, כאשר הבדלים גזעיים ותרבותיים מעולם לא היוו מכשול בינינו. עם זאת, בניגוד לאחיות שעבדו איתי באותו הלילה, אין לי כיסוי ראש וגם אין לי מבטא ערבי כשאני מדברת עברית, כך שאני יכולה להבין מדוע המשפחה היתה מעט מבולבלת.

וכך אני מוצאת את עצמי שוב באותה סיטואציה שבה אני יודעת משהו שהמשפחה לא יודעת, ותוהה לעצמי אם אני צריכה להגיד להם או לא. לאחר מספר שניות של גמגום, אמרתי: "בסדר, אני אעשה את זה". הם לא ידעו שלא היה אף איש צוות יהודי במחלקה באותו הלילה. מתוך כבוד לדתיות של בני המשפחה ולאבל שלהם, כיסיתי אותו מבלי לרחוץ אותו ווידאתי שהדבר ייעשה על ידי איש דת יהודי ברגע שהם יגיעו לבית העלמין. זו היתה הפעם הראשונה שעשיתי משהו כזה.

אם להיות כנה, זאת לא היתה הפעם הראשונה ולא האחרונה שנתקלתי בגזענות כלפי או כלפי הצוות שלי. עם זאת, לימדו אותנו להבליג, להבין שהמטופלים המאושפזים והמשפחות שלהם עוברים זמנים קשים ומשברים, וזוהי העבודה שלנו לגרום להם להרגיש בנוח. אנחנו כצוות רפואי חזקים יותר מבחינה רגשית בסיטואציה הזו, כך שאנחנו בהחלט יכולים לעבור הלאה. אבל מה עלינו לעשות כשהגישה הגזענית הזו מכוונת כנגד מטופלים אחרים? ומה כאשר הצוות הרפואי עצמו נוהג בגזענות?

מספר חודשים לאחר האפיזודה הזאת, פורסם בתקשורת הישראלית כי הוגשה תביעה ייצוגית כנגד ארבעה בתי חולים שבהם נהוג באופן בלתי פורמלי להפריד בין יהודיות לערביות במחלקות היולדות. תופעה מטרידה זו פורסמה לראשונה ב-2012, אבל ככל הנראה התקיימה שנים רבות קודם לכן. ב-2016, כאשר אשתו של חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' ילדה בבית חולים בירושלים וביקשה לשהות בחדר ללא נשים ערביות, הוא צוטט אומר: "טבעי שאשתי לא תרצה לשכב לידי מישהי שהרגע ילדה תינוק שאולי ירצה לרצוח את התינוק שלה עוד עשרים שנה".

לפני כחודשיים פורסם מחקר חלוצי של פרופ' יעל קשת וד"ר אריאלה פופר-גבעון על הגישות של מטפלים ומטופלים בנוגע להפרדה אתנית במחלקות היולדות. הם הראו ש-30% מהנשאלים היהודים במחקר ו-21% מהערבים מסכימים שיש לאפשר למטופלים לבחור להיות בחדר שכולו יהודים או כולו ערבים, בהתאמה. יתרה מזאת, דרך ראיונות עומק עם אחיות, רופאים ומנהלים, הן הראו שהדרישה להפרדה אתנית נעשתה באופן בלעדי על ידי נשים יהודיות, בדרך כלל נשים דתיות או חרדיות, ולרוב נענית על ידי האחיות. בחלק מהמקרים, האחיות הפרידו בין מטופלות יהודיות וערביות גם מבלי שנתבקשו לכך, וחלק מהמרואיינים הודו שמדובר באפליה גזענית של הצוות כנגד המטופלות הערביות. באופן לא מפתיע, המנהלים והרופאים הבכירים שרואיינו היו באופן כללי לא מודעים להפרדה האתנית הזו, או שהכחישו שהיא קיימת במחלקותיהם ובבתי החולים שלהם.

רופאה אמיצה אחת אפילו אמרה בראיון: "יש חדר גדול במחלקה, עם שש או שמונה מיטות. זה חדר באמת נוראי… לעתים קרובות אני שומעת מהאחיות שכאשר הן מסדרות את החדרים, במידה ואין שיקולים רפואיים חשובים, הן דוחפות את המטופלות הבדואיות לחדר הזה".

זה לא סוד שיש אפליה גזענית בכל חברה ושהחברה הישראלית גם היא נגועה בכך. למעשה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני מעצים פעולות גזעניות, ופרופ' קשת וד"ר פופר-גבעון הוסיפו שהדרישות להפרדה מופיעות בשכיחות גבוהה יותר בזמנים של הסלמה בטחונית. אף על פי כן, בעיה זו של יחס שונה למיעוטים אינה בלעדית למערכת הבריאות הישראלית, ולא יהיה מפתיע למצוא אותה גם במדינות אחרות, למרות שאין ספרות או פרסומים בנושא, ויכול להיות שהיא גם לא נחקרת כלל במקומות אחרים.

אנחנו בדרך כלל מסבירים את הבריאות הגרועה של בני מיעוטים על ידי הבדלים מובנים בתרבות, בהרגלים, בדיאטה, במצב הסוציו-אקונומי, בחינוך, בנגישות לשירותי בריאות ובמחסומי שפה. עם זאת, אנחנו כרופאים צריכים לשים יותר דגש על ההטיות המובנות שלנו בזמן שאנחנו מטפלים בבני מיעוטים. למען האמת, חלק מההבדלים הללו, אם לא כולם, נובעים ממדיניות ממשלתית וממסדית של אפליה ארוכת שנים, רשמית ולא-רשמית. הפרדה אתנית במחלקות היולדות היא רק סימפטום של חברה מופרדת והיא מציגה מדרון חלקלק עד להפרדה של כלל מערכת הבריאות למערכת יהודית ומערכת ערבית שרק תעמיק את הפערים.

ברור לחלוטין שכרופאים וכאנשים קשה לנו מאוד לדון בפגמים ובכשלים שלנו, על אחת כמה וכמה אם הם לא מקובלים מבחינה חברתית או שהם מהווים חלק ממחסום פסיכולוגי לא מודע. אין ספק שקל לנו הרבה יותר לטעון כנגד המטופלים שהם גזענים. כך, מטופלת שתוקפת רופא ערבי הופכת לשיחת היום במסדרונות בית החולים, בעוד שהפרדת יולדות במחלקות אינה עולה לדיון. כמו המטופלים, גם אנשי הצוות הרפואי מגיעים מרקעים שונים וגם הם בעלי דעות פוליטיות שונות, אבל לנו יש משהו אחד משותף שמחבר בינינו.

כסטודנטים לרפואה נשבענו את שבועת היפוקרטס, ואמרנו: "לכל בית שבו אבקר, אגיע לטובת החולה, ולא אבצע שום פשע ולא אגרום לנזק בכוונה תחילה, ובייחוד לא אנצל את גופם של נשים וגברים, בין אם הם בני-חורין ובין אם הם עבדים". בישראל אנחנו גם נשבעים את שבועת הרופא העברי אשר מחייבת אותנו לעזור "לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד".

הממסד הרפואי צריך להוות אור באפלה בסיטואציות כאלו, והרופאים צריכים תמיד לזכור את החובה החברתית שלהם. זוהי המחויבות שלנו לעצמנו ולמטופלים שלנו לעסוק יותר בתופעה הזו של הטיה גזעית כנגד מטופלים, אשר באופן ברור פוגעת בהם, ולגדוע אותה אחת ולתמיד. אבל ראשית עלינו להודות שישנה אפליה גזענית במערכת הבריאות, ושגם אם אנחנו לא עוסקים בגזענות באופן פעיל, מרביתנו מעלימים עין ממנה.

בסופו של דבר, כפי שפרנסואה רבלה כתב ב"גרגנטואה ופנטגרואל" – "מדע ללא מצפון הוא הרס הנשמה". אם תשאלו אותי, העבודה המדעית והרפואית הנפלאה שלנו שווה כקליפת השום אם איננו יכולים להבטיח למטופלים שלנו טיפול שוויוני, סודי ומכבד.

(המאמר פורסם לראשונה באתר "שיחה מקומית")

נושאים קשורים:  ד"ר יסמין אבו פריחה,  גזענות בבתי חולים,  גזענות במערכת הבריאות,  חדשות,  דעות,  פרופ' יעל קשת,  ד"ר אריאלה פופר-גבעון,  הפרדה אתנית
תגובות
 
אנונימי/ת
28.01.2019, 15:58

מילים כדורבנות, מי יתן וירבו רופאות רגישות ונבונות כמו ד"ר אבו פריחה

28.01.2019, 18:32

יפה כתבת. לא קל להיות במצבך. זוכרת מבוכה רבה ממשפטים של אנשים בורים לאנשי צוות מופלאים.
דווקא מתוך המקום של מטפלים בבית חולים יוצא לנו להצליח לחנך קצת להפחתת הגזענות ולקבלת האחר בזכות טיפול הולם ומילה מתאימה במקום.
מקווה שניתקל בתופעות אלימות אלו פחות ופחות.

באשר ליחס מצד המטופלים - לצערי לא חסרים גזענים גם אצלנו היהודים. הרבה יותר מאשר הייתי רוצה לראות. לשמחתי, לפחות אצלנו, מח' נשים ויולדות בבני ציון, כשכחצי מהרופאים הם ערבים, בין אנשי הצוות יש חברות אמיתית ללא קשר למוצא. אין ולו שמץ של גזען יחיד בין הרופאים היהודיים ויש אווירה נהדרת של ידידות בין כולם. ולגבי הרגשת הרופאים הערבים שלנו, סמלי אולי שבמסיבות פורים של המחלקה כל הרופאים הערבים מתחפשים. הלוואי ובכל האץ היו היחסים בין יהודים לערבים כמו אצלנו.

28.01.2019, 19:15

תודה על השיתוף החשוב. כמה עצוב שכך הם הדברים ואני מתאר לי כמה קשה להיות ערבי בישראל ולספוג כל כך הרבה מידור, בורות וגזענות.

אנונימי/ת
28.01.2019, 20:26

לדעתי יש פה ניסיון להפוך בעיה נקודתית לבעיה מערכתית.תחליפו מילים "רופא ערבי" ל-"רופא רוסי" למשל ותקבלו אותה תמונה.עם עבודה של הרבה שנים במערכת הבריאות הישראלית לא יכול להסכים עם הרופאה על כך שקיימת אפליה גזענית בתוך המערכת.לדעתי

28.01.2019, 20:27

אני דוחה על הסף כל גזענות ובעיקר התבטאויות גסות כפי שהמשפחה הביעה בפני ד"ר יסמין, אך לעומת זאת, לא כל בקשה להפרדה מגדרית, נובעת מגזענות. אני מנחש שמאושפז או יולדת מעדיף לבלות את ימיו בבית החולים בחברת אנשים שיוכל לשוחח אתם, האורחים של שכנו למיטה לא יהיו קולניים וכד'

אנונימי/ת
28.01.2019, 21:00

לא בהכרח מדובר בגזענות. אדם מעוניין באשפוז להיות מסוגל לתקשר עם שכן לחדר שדומה לו. כפי שמעוניין לגור בישוב של קבוצת הדומים לו. לא ראיתי סובלנות בכפרים ערביים לרכישת בתים ומגורים של יהודים אצלם.
דיבורים על ידיים מלוכלכות של אחיות ערביות הם אכן ביטויי גזענות, אך בקשה להיות בחדר עם קבוצת דומים לך, אינה דוקא ממניעים גזעניים.

אנונימי/ת
28.01.2019, 21:10

אין שיוויון במערכת הבריאות. ההפרדה קיימת על בסיס אתני וגם על בסיס כספי. מנהלי בתי החולים מתגאים בהטבות שהם נותנים לעשירים, סלבס ותורמים.
אז מה חדש?

28.01.2019, 21:55

מאמר חשוב ביותר. שהייתי לא מזמן בהילל יפה במחלקת ילדים. אני יהודיה עם פעוטה 2.5 שהים ושכנתי ערביה עם תינוק בן חודשיים. ממש התידדנו. והרגשתי נפלא. סוף סוף ימי ה'משיח': בלי מלחמות בלי שינאה. שלום ואחוה

אנונימי/ת
29.01.2019, 00:56

לטעמי מאמר קצת מוקצן ויצא מפרופורציות.
אני במערכת הרפואית לא מספר מובטל של שנים ולא מוכרים לי תיאורים מעין אלו. אצלנו הערבים מקבלים אותו יחס וטיפול שיוויוני. לשים בדוואיות באותו חדר אינו גזענות! מין הסתם נוח לבדוואיות להיות ביחד על מנת להסתדר בשפה, יש עניין תרבותי, ולהיות בחברת אנשים מוכרת. הסכסוך הישראלי פלסתיני פולש לכל תחום בחיינו וגם אם יבוא לפיתרון לא יסתיים לעולם! מקווה שלא תיתקלו בגזענות ערבית פלסתינית וטוב שהפלסתינים מיעוט בקירבנו ולא הפוך! ואני מציע שהרשות הפלסתינית ובספרי הלימוד הפלסתינים יפסיקו להסית אולי תהיה תקווה למשהו טוב בארץ הזאת.

יש לגנות מאוד אמירות גזעניות כלפי רופאים או אחיות ואחים ערבים שעובדים קשה יחד עם הקולגות היהודים יש להתבייש בכך.היהודים סובלים מגילויי אנטישמיות לאורך שנות דור וגם היום הן בעולם הרחב ולצערנו גם בישראל ,כדאי שיזכרו זאת אלו המעליבים את אנשי הרפואה והסיעוד מהעולם הערבי.להיפך כדאי שהציבור ידע להעריך ולהוקיר ובמילים טובות את הצוותים

אנונימי/ת
29.01.2019, 01:49

מכתבה של ד"ר יסמין ראוי לציון ומכבד אותה כאדם וכרופאה.
אני חייב לציין שבמחלקתי, קרוב ל-30% מהסגל הרפואי/סיעודי הוא מהמגזר, אך בעבודה השוטפת ובהתייחסות התוך מחלקתית קיימת הרמוניה ללא כל השתייכות או קונוטציה מגזרית. אני מאחל את הדו קיום הזה כמודל לכל הסקטורים האזרחיים ולחברה שאנו חיים בה. המטרה מקדשת את הדו קיום ואת הערבות ההדדית.
במשך 30 שנה במערכת הרפואית נתקלתי בגילויי גזענות משני הצדדים. להיות "איש הבשורה" כפי ד"ר יסמין חוותה על בשרה, זו אינה משימה פשוטה. כולנו מכירים את אותם רגעים רגישים הדורשים מאיתנו לגייס את כל המשאבים והעוצמה הפנימית על מנת לעמוד בפרץ. לא לומדים זאת בביה"ס לרפואה והחינוך שקיבלנו, ולאו דווקא החינוך הרפואי, הוא זה שנותן לנו את הכוח לעמוד במבחנים אנושיים אלו. באישון לילה, אין סמכות רפואית בוגרת שתעמוד לצד המתמחה הצעיר בבואו לבשר את בשורת האיוב למשפחת החולה הנפטר. ההתמודדות הזאת בהעדר מוכנות והדרכה ראויה היא פתח לתגובות חריגות ואין לכך קשר למגזר זה או אחר.

29.01.2019, 07:50

מאד התחברתי לכתוב במאמרה של ד״ר אבו פריחה. יש לזכור שחטא הגזענות הוא לא רק של יהודים, ובוודאי שזה פסול, וכל קבוצה צריכה להקיא מתוכה את התפיסות האלה. לכן כה הצטערתי כשהלכה רחוק ויצאה מעניין המאמר כשכתבה על ״מדיניות ממשלתית וממסדית של אפליה ארוכת שנים....מציגה מדרון חלקלק עד להפרדה של כלל מערכת הבריאות״ יש כל כך הרבה דוגמאות הפוכות ויפות, שסותרות טענה זו שהיא פוליטית במהותה, כולל הנבואה לגבי מה צופן לנו העתיד במדרון החלקלק. קצת נסחפת, והלכת למחוזות רעים. חבל. אבל פרט לזה, ישר כח.

31.01.2019, 06:03

בסופו של יום - ממערכת הרפואה ייצא השינוי. ככל שיהיו יותר אנשי צוות ערבים במחלקות , וזה כבר קורה בצפון הארץ , מנהלי יחידות ומחלקות כמו אחים ואחיות - הציבור ייאלץ לשנות את חשיבתו הגזענית ולהעריך את המקצועיות ולא להיתפס למוצא...

אנונימי/ת
02.02.2019, 08:23

כרופאה ממוצא רוסי "זכיתי" להתבאויות דומות (ובנוסף קללות אפייניות). יש גזענים בכל דת/מגזר, ויש להתעלות מעליהם ולתת טיפול שוויוני. הכתבה מעניינת וחשובה ,אם כי יש לדעתי הגזמה שהאשמות כאילו זה משהו ממוסד או נתמך כל ידי מדיניות מכוונת. כמו כן לדעתי יש מקרים בהם לגיטימי לאפשר למטופלים/ות לבקש להחליף חדר בשל סיבות של רעש/נוכחות גברים רבים וכו', ולא על בסיס מוצא בלבד.מי שמחלים/ה צרכים לנוח באופן מייטבי עבורם.