דעות

חצי שנה אל תוך המגיפה: הכשלים הקריטיים, תמונת מצב עדכנית ומה הלאה

בתוך משבר שהשלכותיו בתחומי הבריאות, הכלכלה והחברה הן אדירות, יש צורך להתבונן במציאות נכוחה, להבין את המתרחש ולהפיק לקחים להמשך

"במענה לאירוע מגיפתי ישנם עקרונות יסוד שנדמה כי נשכחו ממקבלי ההחלטות, או שמא אלה מעולם לא הכירו אותם". צילום: מרק ישראל סלם/ פלאש 90

חצי שנה אל תוך פנדמיית COVID-19, בתוך משבר שהשלכותיו בתחומי הבריאות, הכלכלה והחברה מהמחלה ומהתגובה לה אדירות, יש צורך להתבונן במציאות נכוחה, להבין את המתרחש בהקשר הרחב ולהפיק לקחים להמשך. במדינת ישראל, שהיתה המוכנה ביותר בעולם לאירוע ביולוגי חריג, הטיפול הממשלתי במשבר מדשדש במקום ותקוע מהיעדר מנהיגות, מקבלת החלטות פוליטית ואינטרסנטית ומאובדן אמון הציבור המונעים מאיתנו לצלוח את המשבר בצורה טובה.

בעת שנכתבים הדברים, מספר החולים המאומתים החדשים יציב אבל יש עלייה מדאיגה במספר החולים הקשים, ואפשר שתמונת המצב הזו מוטה אף לטובה. שיעור ניכר מהבדיקות המבוצעות לקורונה נעשות היום במסגרת סקרים בבתי אבות ובקרב בני ישיבות אשר חזרו ללימודים. בנוסף, בקרב צעירים סימפטומטים יש נטייה שלא להיבדק כדי לא להיכנס לבידוד, ואף הרופאים לא הונחו להקל את האצבע על הדק ההפניות לבדיקות כפי שנכון היה לעשות. ציבורים שלמים ממאנים להיבדק ומעדיפים לעבור את המחלה בבתיהם ועם משפחותיהם גם אם אלה יידבקו.

אלו תופעות שצריך להיות קרוב אצל השטח כדי להיות מודע להן. חולים "קלים" בבתי אבות מטופלים במקום, ב"מחלקות קורונה" חסרות צוות ואמצעים, ואינם מופנים לאשפוז כדי להוריד את העומס מבתי החולים. ואולם, האדם הקשיש שנדבק בקורונה לעולם אינו חולה "קל": מצבו עלול להידרדר במהירות. את הירידה המסוימת הנצפית בימים אלה בתחלואה במגזר החרדי ניתן לייחס לסרבנות הבדיקות וגם לתקופת "בין הזמנים", עת תלמידי הישיבות יצאו לחופשה מהישיבות הצפופות לאוויר הפתוח, אך גם תקופה זו חלפה. אי אפשר להתעלם מהעובדות: במגזרים המתאפיינים בצפיפות ובעוני, החרדי והערבי, התחלואה בקורונה גבוהה בהרבה, ובהם יש להתמקד כדי למגרה.

טרם עודכנה הגדרת המקרה שנקבעה לפני חצי שנה, הכוללת חום מעל 38 מעלות, בעת שמזמן ידוע שרבים מהחולים מציגים חום נמוך ושההגדרה לא תואמת את הגדרת ה-WHO. הידע אודות העברה אוירוסולית, נוסף על ההעברה הטיפתית, אינו מתורגם לעדכון הנחיות המיגון לצוותים הרפואיים

במענה לאירוע מגיפתי ישנם עקרונות יסוד, שנדמה כי נשכחו ממקבלי ההחלטות, או שמא אלה מעולם לא הכירו אותם. באירוע המתאפיין בשינוי מתמיד ובדינמיקה מהירה, הגמישות המחשבתית וההתאמות הנדרשות בהתאם לידע המצטבר במהירות אודות מחלה חדשה הן הבסיס לתכנית.

טרם עודכנה הגדרת המקרה שנקבעה לפני חצי שנה, הכוללת חום מעל 38 מעלות, בעת שמזמן ידוע שרבים מהחולים מציגים חום נמוך ושההגדרה אינה תואמת את הגדרת ה-WHO. הידע המצטבר אודות העברה אוירוסולית, נוסף על ההעברה הטיפתית, אינו מתורגם לעדכון הנחיות המיגון לצוותים הרפואיים. מיגון מירבי ודאגה לרווחת הצוותים הרפואיים הם אבני יסוד בטיפוח האמון הקריטי של הלוחמים במערכה. דבר לא נעשה לטפל בשחיקה העצומה של עובדי מערכת הבריאות בין הגל הראשון לשני.

התופעה המאתגרת שהנגיף הייחודי הזה מידבק גם בהיות החולה פרה סימפטומטי מעמידה בסימן שאלה את ההשקעה העצומה במערך חקירה אפידמיולוגי, חשוב ככל שהוא, ומכוונת להעברת משקל הכובד להקפדה על כללי הריחוק הפיזי האוניברסליים: שני מטרים ועטיית מסיכות במקומות סגורים, ולבידוד וולונטרי של כל אדם שאינו חש בטוב, אף טרם בדיקה. התובנה שהכי בטוח באוויר הפתוח לא תורגמה בזמן להעברת מירב הפעילויות החוצה ולפתיחת ענף התרבות הגווע.

כשנמצאים בצרות, חוזרים לבסיס. עקרונות הבסיס בניהול אירוע מגיפתי הם גמישות, התמקדות ואמון. כל תרחיש אפשרי צריך להיות מנותח בעזרת סימולציה להערכת הסיכונים ולזיהוי מתווה הפעולה המיטבי להשגת בטיחות בריאותית בצד פתיחות חברתית וכלכלית. בעניין הגמישות, כפי שראינו לעיל, יש לנו עוד במה להשתפר, הגם שעם חילופי הגברי והנשי בצמרת משרד הבריאות חל שיפור מסוים בנושא.

את בתי הספר צריך לפתוח הפעם בזהירות שלא לחזור על השגיאה הנמהרת שהביאה עלינו את הגל השני בחודש מאי. מורות, גננות ועובדי בריאות מבוגרים או הנמצאים בקבוצות סיכון צריכים לעבור לעבודה משרדית ולא להיות במגע ישיר עם ילדים או עם מטופלים

ההתמקדות צריכה להיות באוכלוסיה בסיכון למחלה הקשה, המבוגרים ובעלי מחלות הרקע, ובמוקדי התחלואה הגבוהה. הדבקה של צעירים ובריאים אינה סיבה לדאגה, בתנאי שהם מתרחקים מהאוכלוסיה בסיכון. על הצעירים להבין שגם אם מחלתם קלה עליהם להיבדק ולהיכנס לבידוד, כדי להגן על בני משפחה ועל מבוגרים וחולים אחרים, כי בדיני נפשות עסקינן, בפרט שמהנתונים עולה כי שיעור הבדיקות החיוביות בקרב הצעירים הוא הגבוה ביותר.

על מנהיגי הקהילות החרדיות והערביות להבין שבהינתן ששיעור התחלואה בקרב קבוצות אלו גבוה במיוחד, עליהם להקפיד קלה כחמורה על ההגבלות, וכי זו לא העת להקלות בחגיגה ובפולחן אלא ההפך הגמור, כי בנפשם הדבר. על בתי הכנסת והישיבות להעביר את כל הפעילות שלהם מתוך המבנים הסגורים והצפופים אל האוויר הפתוח, במיוחד בחגים, כדי שאלה יבואו עלינו לטובה ולא לרעה.

את בתי הספר צריך לפתוח הפעם בזהירות ותוך הקפדה על מתווה בטוח אך מאפשר, שלא לחזור על השגיאה הנמהרת שהביאה עלינו את הגל השני בחודש מאי. מורות, גננות ועובדי בריאות מבוגרים או הנמצאים בקבוצות סיכון צריכים לעבור לעבודה משרדית ולא להיות במגע ישיר עם ילדים או עם מטופלים.

אמון הוא סוגיה קריטית בניהול אירוע כזה. ציבור שלא נשמע להנחיות בזמן מגיפה מסכן את עצמו ואת הזולת. מדינת ישראל נכנסה למשבר העולמי בעיתוי הגרוע של משבר פוליטי ומנהיגותי קשה, ועם שירותים ציבוריים, לרבות מערכת הבריאות, הסובלים מהזנחה של שנים. הנחיות לא עקביות, הבטחות סרק בהופעות מתוקשרות בפריים טיים, כושר ביצוע ירוד של משרדי ממשלה והתנהלות אישית לקויה של מנהיגים מוטטו את אמון הציבור הישראלי הממושמע יחסית והמורגל במצבי חירום.

האם היה עולה על הדעת בעת מלחמה לשקול שיקולים מגזריים או פוליטיים צרים ולחבל בקבלת ההחלטות המקצועית לטובת הכלל? האם היה עולה על הדעת בעת משבר בטחוני שהממשלה תדחה את הצעות הפעולה של הדרג הצבאי ותאשר אותן רק אחרי חודש ימים כפי שקורה בימים אלה עם התכניות למיגור הקורונה?

הנגיף הציב לנו מראה לרמה הנמוכה של הניהול וקבלת ההחלטות בדרגים הבכירים. מזל שדרגי השטח בבתי החולים, בקופות החולים, בצה"ל וברשויות המקומיות מפגינים כושר התארגנות וביצוע יוצאים מהכלל. יש לנו מנהיגות שאינה מבינה את עומק המשבר שאם לא כן, לא היינו רואים בממשלה מקח וממכר פוליטיים במקום קבלת החלטות מקצועית נחרצת.

המשבר הזה גרוע בהיבטים רבים ממלחמה - האם היה עולה על הדעת בעת מלחמה לשקול שיקולים מגזריים או פוליטיים צרים ולחבל בקבלת ההחלטות המקצועית לטובת הכלל? האם היה עולה על הדעת בעת משבר בטחוני שהממשלה תדחה את הצעות הפעולה של הדרג הצבאי ותאשר אותן רק אחרי חודש ימים כפי שקורה בימים אלה עם התכניות למיגור הקורונה?

המשבר גם חשף במלוא חריפותה את הבעייתיות שביחסי הגומלין בין פוליטיקאים לאנשי המקצוע, כאשר הפוליטיקאים בישראל מתעלמים מזה שנים מחוות דעת מקצועיות ורומסים ברגל גסה את המקצועיות באשר היא. האם אנשי מקצוע צריכים להמשיך לשרת פוליטיקאים חסרי אחריות? היכן עמוד השדרה המקצועי? הממשלה מרבה לאיים בסגר על הציבור, אך פחד אינו אסטרטגיה נכונה לניהול משבר מתמשך. בניית אמון בדרך של אמות מידה אחידות לכל והסברה הפונה להגיון היא הדרך הנכונה.

בין סגר דרקוני והרסני לבין פתיחה חסרת אחריות של פעילויות ("אסטרטגיית היציאה" הכושלת בגל הראשון) ישנו טווח רחב של אפשרויות בעלות הגיון אפידמיולוגי שבהן יש לבחור בצורה מושכלת בהתאמה לנסיבות המשתנות

סגר נוסף יהיה אסון. הוא יפחית את התחלואה מקורונה אך מחירו בתחלואה קולטרלית מוזנחת, בדיכאון וחרדה, בשיתוק המשק ובהרס כלכלי של משפחות נוספות יהיה בלתי נסבל. אם יש עוד ערבות הדדית וסולידריות בחברה הישראלית, הרי שהיא מחייבת עתה קהילות "אדומות" ואינדיבידואלים לגלות אחריות ולקחת על עצמם מרצון מגבלות לטובת הכלל כדי להפחית את התחלואה. הדברים רלבנטיים החל מהאדם הבודד שצריך להבין שאם הוא רק קצת לא מרגיש טוב, עליו להישאר בבית ולהיבדק, והמשך בקהילות ומנהיגיהן שחייבים להבין שקדושת החיים קודמת לפולחן דתי, לחגיגות ולהתקהלויות.

בין סגר דרקוני והרסני לבין פתיחה חסרת אחריות של פעילויות ("אסטרטגיית היציאה" הכושלת בגל הראשון) ישנו טווח רחב של אפשרויות בעלות הגיון אפידמיולוגי שבהן יש לבחור בצורה מושכלת בהתאמה לנסיבות המשתנות. בהגות הבודהיסטית זו דרך הנקראת "דרך האמצע", ואין פירושה פשרה אלא להפך: זוהי דרך המצריכה נחישות, משמעת ואמון.

בתוך מערכת הבריאות עצמה חשף המשבר במלוא חריפותה את בעיית השורש של היעדר מנהיגות רפואית והנתק בין ההנהלות לשטח. שחיקת הצוותים הרפואיים שלא טופלה במשך שנים, למרות איתותי האזהרה, פוגעת ביכולתה של המערכת להתמודד עם אירוע חירום מתמשך. מפקד טוב מכין את חייליו לקרב הבא על ידי מנוחה, התרעננות, הכנה מנטלית ואספקת ציוד חדש. אינני סבור שמי מהצוותים הרפואיים חווה הכנה כזו בין הגל הראשון לשני, וזמן יקר שלא נוצל. מדינות העולם כבר הפנימו את הצורך במערכת בריאות חזקה כדי שמשבר בריאותי לא יהפוך לחורבן כלכלי. חוסן הצוותים הרפואיים הוא הבסיס למערכת חזקה.

הטיפול הרפואי עובר שינויים מרחיקי לכת עקב המגיפה. בין אלה אפשר למנות את המעבר המסיבי לרפואה מרחוק. זה אינו שינוי טכנולוגי בלבד. זה שינוי שנוגע במהות העמוקה ביותר של המפגש הקליני ושל יחסי מטפל-מטופל. דרושים עוד למידה ומחקר רבים כדי לדעת איך לקיים נכון ביקור רפואי מרחוק.

מגיפה בסדר הגודל של COVID-19 והתגובה לה הן מפץ גדול המשנה סדרי עולם ושולח גלי הדף בכל שטחי החיים: הבריאותי, הכלכלי, החברתי והפוליטי. מי שחושב שאיזשהו שטח יחמוק מהשתנות דרמטית וכי מה שהיה הוא שיהיה, לא למד מההיסטוריה

גורמי הסיכון לתחלואה קשה ותמותה מקורונה - השמנה, יתר לחץ דם וסוכרת - מתלכדים בדרך פלא עם גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם, עובדה המחזקת מחדש את הצורך ברפואה מונעת טובה ובטיפוח אורח חיים בריא, כדי שגם אם נחלה, נפגוש את הנגיף בריאים וחזקים ככל הניתן. חשיבותה של החמלה בטיפול הרפואי, בימים בהם מגע קרוב עם המטופל או המבודד מסכן את הצוות המטפל, השחוק מהעומס, מקבלת משנה תוקף.

בהקשר הרחב, מגיפה בסדר הגודל של COVID-19 והתגובה לה הן מפץ גדול המשנה סדרי עולם ושולח גלי הדף בכל שטחי החיים: הבריאותי, הכלכלי, החברתי והפוליטי. מי שחושב שאיזשהו שטח יחמוק מהשתנות דרמטית וכי מה שהיה הוא שיהיה, לא למד מההיסטוריה.

הנגיף מלמד אותנו ענווה מהי אל מול איתני הטבע, הטכנולוגיה אינה המענה לכל, וכשנמצאים בצרות, חוזרים לבסיס האנושי. ההיאחזות במודלים מתמטיים לחיזוי תופעה ביולוגית והתקוות שתולים בחיסון שאולי יהיה בעוד חצי שנה הן אשליות שמסיטות את תשומת הלב ממה שצריך לעשות כאן ועכשיו. המשבר מתאפיין במאבק בין דורי, בחברה ובמערכת הבריאות, באשר הצעירים נפגעים כלכלית והמבוגרים נפגעים בריאותית, והוא יוביל לחילופי דורות וערכים.

בקטעי יומנה מתקופת השואה, שאוגדו בספר הנפלא "השמיים שבתוכי", כותבת אתי הילסום כך: "לפעמים אני חושבת שכל מצב חדש, אם טוב ואם רע, טומן בחובו את האפשרות להעשיר אותנו בתכונה חדשה. אם נפקיר בידי הגורל את העובדות הקשות, שהועמדנו בפניהן מבלי שנוכל לשנותן, ולא ניתן להן מקלט בראשנו ובליבנו כדי שיתעכלו שם ויהפכו לגורמים שיסייעו לנו לגדול ולהפיק מהן משמעות, כי אז לא נהיה דור בר קיום". דרכים רבות ישנן איך להפוך את המשבר להזדמנות. בכוחנו להשפיע על בחירה בדרך שתהיה מיטיבה.

נושאים קשורים:  מגיפת הקורונה,  ד"ר יואב יחזקאלי,  מערכת הבריאות,  חדשות,  דעות,  19-COVID
תגובות
אנונימי/ת
01.09.2020, 09:49

כל כך נכון

אנונימי/ת
01.09.2020, 13:27

חלומות באספמיה. אין ערבות הדדית ואין סולידריות בחברה הישראלית. מספיק להסתכל על כל הצעירים שלא עוטים מסיכות. הרי הם לא מסתכנים במחלה קשה אז למה לדאוג לאחרים. מספיק לראות איך מתנהלים תורים ואיך שומרים מקומות לחברים (חנייה, קולנוע, סופרמרקט). מספיק לנסות לטייל בארץ הזאת ולראות ולהריח את ערימות הזבל שמשאירים המטילים בשמורות ובחופים. אילו היה חינוך נכון ואכיפה אכזרית של החוקים והתקנות אולי אפשר היה להתגבר גם על המגיפה. אבל במצב הנוכחי, פשוט אין סיכוי.

אנונימי/ת
07.09.2020, 07:00

אמון נבנה בדרך אינטואיטיבית. קשר אישי, קשר מדיה ורעשים במערכת. איך אפשר לבנות אמון אם יש אנרכיסטים שמפרים חוק בכל מהגזרים מבלי שיגעו בהם. בלפור בעיקר, עם גיבוי תקשורת על בסיס ללא כל יחס לגודל ההפגנה. איך אפשר לבנות אמון כשיש עשרות פוליטיקאים ששמים מקלות בגלגלי המלחמה בקורונה. והעיקר, תופעה שאף אחד לא מעיז לדבר עליה היא חוסר הודאות וחוסר הידע המדויק על הקורונה. הקורונה באה הקורונה תלך. כל הקשקשנים הכתבנים והחושבים עצמם יכתבו עצמם לדעת הקורונה תחלוף מבלי חזור עוד 100 שנה למרות ולא בגלל כל הצעדים המחוכמים שמציעים "יודעי דבר" ו"כותבי דבר"