בזמן האחרון עולה חשיבות הצורך בהגדרה אחידה לאיבוד משקל לאחר ניתוח בריאטרי. מטרת מחקר זה הייתה להעריך את מהימנותם של שני מדדים קליניים נפוצים לאיבוד משקל – אחוז איבוד משקל כולל (%TWL) ואחוז עודף איבוד משקל (%EWL). החוקרים ערכו השוואה של ביצועי המדדים בניבוי רמיסיה של תסמונת מטבולית כעבור שנה לאחר ניתוח בריאטרי.
עוד בעניין דומה
סך הכל נרשמו למחקר 430 מטופלים עם השמנת יתר אשר עברו ניתוח בריאטרי. המשתתפים הוערכו על פי שינויים בפרמטרים כמותיים, אינדקסים מטבוליים, מרכיבים של תסמונת מטבולית ותרופות לפני וכעבור שנה לאחר ניתוח. תסמונת מטבולית הוגדרה באמצעות קריטריוני התכנית הלאומית לחינוך אודות טיפול בכולסטרול במבוגרים אסיאתיים-אמריקאיים.
הימצאות תסמונת מטבולית הייתה 92.3% (397) בנקודת הבסיס. כעבור שנה לאחר ניתוח בריאטרי, 337 מטופלים (84.9%) היו ברמיסיה מתסמונת מטבולית. יחסי הסיכויים הרב-משתניים המותאמים היו 1.16 (רווח בר סמך 95%, 1.10-1.22) עבור כל עליה של 1% באיבוד משקל כולל עבור רמיסית תסמונת מטבולית ו-1.18 (רווח בר סמך 95%, 1.11-1.25) עבור כל עליה של 5% בעודף איבוד משקל. קשר זה לרמיסית תסמונת מטבולית נשמר מובהק סטטיסטית עבור %TWL כעבור התאמה נוספת ל-%EWLי(P עבור המגמה 0.029), ונעלם עבור %EWL. אנליזת עקומה אופיינית למסווג (ROC) הראתה ש-%TWL היה מנבא טוב יותר מאשר %EWL (שטח תחת העקומה 0.749 לעומת 0.700, בהתאמה. P=0.023). אינדקס היודן הראה כי נקודת הסף המיטבית עבור אחוז איבוד משקל כולל לצורך ניבוי רמיסית תסמונת מטבולית היה 25%.
החוקרים ממליצים כי מטופלים המגיבים היטב לניתוח בריאטרי יוגדרו כאלו שמציגים אחוז איבוד משקל כולל של 25% ומעלה.
מקור:
Yinfang Tu et. al (2020) Int J Obes, https://doi.org/10.1038/s41366-020-00690-5