בשבוע האחרון חזר אלי מטופל בשנות ה-60 לחייו שחלה בקורונה בחודש דצמבר האחרון. מדובר באדם שעד אז היה עם כושר גופני טוב וללא מחלות רקע, למעט עודף משקל לא חריג וטרום סוכרת. כבר כמה חודשים הוא סובל מעייפות קשה, איננו מסוגל להליכה מעל 20 מטר ללא עצירה ומנוחה, סובל מהפרעות שינה ומעוד תסמינים נלווים.
המטופל חזר אלי לאחר בירור נוירולוגי ונוירוכירורגי שכלל בדיקות MRI ,CT ,EMG בירור קרדיאלי וריאות ואת כל בדיקות העזר. למרות שהוא ממש שבר כלי, מתוצאות הבירור עלה כי לא נמצאו ממצאים חריגים המחייבים התערבות. מטופל זה אינו מקרה נדיר ומצטרף לאלפים דומים.
אנחנו לקראת היציאה מהגל הרביעי שלשמחתנו הסתיים ללא סגרים, ללא פגיעה משמעותית בשגרת החיים (יחסית לגלים קודמים), ובזכות חיסוני הבוסטר וחיסוני בני 12-16 ועוד צעדים, אנחנו יכולים לנשום בקרוב לרווחה - עוד גל תחלואה מאחורינו.
מערכת הבריאות צריכה להיערך ומיד ולהקים מרכזים ייעודיים לאבחון וטיפול במחלימים עם תסמונת זו, להכיר בקיומה, לתמוך במחקר למציאת המנגנונים הגורמים לה, להבין את מהלכה ולפתח גישות להתמודדות עם המטופלים
בעת שאנו עדים להצטמצמות הפנדמיה ולהתמעטות הנדבקים, אנחנו גם עדים לעשרות אלפי מחזיקים בתעודת מחלים, אלא שהתסמינים הקשים לא עזבו אותם לרגע אחד מאז חלו בקורונה לפני שבועות וחודשים ארוכים. הם שייכים לקבוצת חולים במחלה חדשה הנקראת post corona syndrome או long Covid-19 הקיימת באחוז ניכר ממי שעבר את המחלה, נמשכת יותר מ-12 שבועות מאז ההדבקה ומתבטאת מתסמינים שונים, החל מחולשה כללית וכאבי פרקים ושרירים, דרך קשיי נשימה, טנטון, ירידה בשמיעה ועד הפרעות שינה, דיכאון ומצוקות גופניות ונפשיות שונות.
מחקר של ה-CDC מראה ש-5% מהחולים בקורונה הלא מאושפזים יפתחו קורונה ממושכת ובאחוזים גבוהים יותר בקרב מאושפזים יתפתח הסינדרום הנ"ל. באותו מחקר נמצא שגורמי הסיכון לפתח קורונה ממושכת הם גיל מעל 40 והימצאות מחלות כרוניות. מחקר של משרד הבריאות מחודש ספטמבר האחרון הראה שכיחות של קורונה ממושכת גם אצל ילדים בגילאי 3-11, בין 1.8% ל-4.6% מהמחלימים (עולה עם הגיל).
ישנם אלפי חולים שטרם החלימו החלמה אמיתית וסובלים מתסמינים שונים, קלים וקשים, חלקם טרם חזר למעגל העבודה בגלל המחלה הממושכת, אחרים סובלים סבל ניכר והם חסרי תקווה לנוכח אי מציאת מענה מתאים למצוקתם
בזמן שאנחנו עסוקים במניעת הדבקה ובשמירה על מתווה זו או אחר, תוך מאמץ למנוע כניסת וריאנט חדש לארץ, ישנם אלפי חולים שטרם החלימו החלמה אמיתית מהמחלה וסובלים מתסמינים שונים, קלים וקשים, חלקם טרם חזר למעגל העבודה בגלל המחלה הממושכת, אחרים סובלים סבל ניכר והם חסרי תקווה לנוכח אי מציאת מענה מתאים למצוקתם.
לפי נייר עמדה של המועצה הלאומית, רופא המשפחה יחליט איזה בירור לבצע לחולים, אם זה אקו לב ומבחן מאמץ למתלוננים על כאבי חזה וקשיי נשימה, או CT ו-MRI למי שמתלונן על חולשה בגפיים וכאבי ראש ועוד. לפי ניסיון של עמיתים רבים ששוחחתי איתם, ברוב המקרים הבירור הוא שלילי ואנו נשארים כמעט חסרי אונים מול המטופלים.
לתסמונת זו השפעה על בריאותם הנפשית והגופנית של המחלימים ועל יכולתם לחזור למעגל העבודה ולמסגרת החיים הרגילה. יש לכך השלכות מרחיקות לכת על תפקודם במשפחה, בחברה ועל יכולתם הכלכלית. מערכת הבריאות צריכה להיערך ומיד ולהקים מרכזים ייעודיים לאבחון וטיפול במחלימים עם תסמונת זו, להכיר בקיומה, לתמוך במחקר למציאת המנגנונים הגורמים לה, להבין את מהלכה ולפתח גישות אבחנתיות וטיפוליות להתמודדות עם המטופלים הרבים הסובלים מהמחלה המתמשכת.
מרכזים כאלה צריכים לכלול מגוון התמחויות ברפואה: ריאות, פסיכיאטריה ופסיכולוגיה, ראומטולוגיה ואימונולוגיה, נוירולוגיה ושיקום, תזונה ופיזיותרפיה ועוד. רופא המשפחה, המתמודד מדי יום עם עשרות חולים הסובלים מהמחלה, יבחר את הבירור המקדים המתאים לפי התסמינים של כל מטופל וילמד עם הזמן את מי יש להפנות למרכזים הללו ובאיזה שלב ומהו ארגז הכלים שלו בהתמודדות הרפואית החדשה והמאתגרת.
הרגיעה במישור ההדבקה ההמונית היא שעת כושר להפנות זרקור, משאבים ותשומת לב מחקרית וארגונית לאלה שסובלים סבל קשה זמן ממושך, והמענה שאנחנו נותנים להם כרגע מבקש מבט חדש.
הכותב הוא יו״ר החברה לקידום בריאות האוכלוסיה הערבית בהר״י וחבר הוועדה המייעצת בפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
