בתחילת השבוע העיר אותי מוקדם חבר טוב, שסיפר לי שסבל כל הלילה מכאבי מותן והקאות עד שהחליט בארבע לפנות בוקר לפנות למיון בית החולים הסקוטי בנצרת (הנקרא בפי העם גם בשם "האנגלי"). לתדהמתו, שער המיון היה סגור וחשוך. אם יש מקום אחד בעיר שברור לך שיהיה פתוח בכל זמן ובכל מצב, זה ללא ספק חדר המיון של בית החולים. הכאב הפיזי של חברי התחבר לחשש שבית החולים פשוט ייסגר. "זה יכול לקרות?" הוא שאל אותי בדמעות.
לא רבים יודעים שבית החולים הסקוטי בנצרת הוא לא רק בית החולים הגדול ביותר בעיר הגדולה ביותר בגליל - הוא גם בית החולים הראשון בארץ, בכור לכל אלה שקמו אחריו.
מערכת הבריאות בישראל מצויה בעידן הנוכחי במאבק מתמיד ומתמשך להישרדותה. זאת לאור חוסר תקציב מתמשך, גירעונות בקופות חולים ובתי החולים, ובמיוחד בתי חולים בפריפריה. בתחתית שרשרת המזון התקציבית נמצאים בתי החולים העצמאיים בפריפריה. הם בתי חולים ציבוריים לכל דבר, שמטפלים בחולים המבוטחים בארבע קופות החולים בישראל. מה שמייחד אותם הוא שאינם שייכים למדינה וגם לא לאף קופת חולים.
במקרה של בית החולים הסקוטי, כמו גם בית החולים הדסה בירושלים - מדובר במוסדות שהקדימו את מדינת ישראל והנסיבות ההיסטוריות הותירו אותם במבנה ניהולי שונה במקצת מאשר בתי החולים הממשלתיים או הקופתיים. כאמור, בכל הנוגע לתקצוב ממשלתי, בית חולים שהינו גם בפריפריה וגם עצמאי, זוכה לפחות משאבים מכל מוסד רפואי אחר במדינה.
הציפייה שלנו כאזרחים במדינה עם התל״ג מהגבוהים בעולם היא שבתי החולים ייראו כבמדינות העשירות, עם מטופל או שניים בחדר נאות, תורים זמינים להדמיה, לרפואה יועצת ולניתוחים אלקטיביים, תורניות קצרות יותר למתמחים ויותר תקנים בבתי חולים. אך חלום לחוד ומציאות לחוד
משמעות הדבר היא שבתי החולים העצמאיים בפריפריה מקבלים הכי פחות משאבים בתוך המערכת הכי מורעבת תקציבית בישראל – מערכת הבריאות. האם יש סיבה שמערכת הבריאות בישראל תהיה כל כך דלה במשאבים? על פניו, מדינת ישראל איננה מדינה ענייה אלא להפך, היא מדורגת ב-20 המקומות הראשונים בדירוג התוצר הלאומי הגולמי לנפש (התל״ג).
למרות היותנו מדינה עשירה, מערכת הבריאות שלנו ענייה ומורעבת, שיעור ההשקעה בבריאות במדינת ישראל מתוך התל״ג מהנמוכים במדינות ה-OECD. בשנת 2021 ההשקעה בישראל בבריאות מתוך התל״ג עמדה על 7.8% - שיעור נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD שעומד על 9.5% מהתוצר הלאומי הגולמי. הדבר מתבטא במספר מיטות אשפוז לנפש, שנמוך ביותר משליש מהממוצע, במספר מכשירי MRI לנפש שבו אנו רחוקים מאוד מלהגיע לממוצע. גם מספר מיטות טיפול נמרץ לאלף נפש היה (לפני מגיפת הקורונה) כמעט בתחתית הטבלה של מדינות ה-OECD.
הציפייה והחלום שלנו כאזרחים במדינה עם התל״ג מהגבוהים בעולם הם שבתי החולים ייראו כבמדינות העשירות, עם מטופל או שניים בחדר נאות, תורים זמינים להדמיה, לרפואה יועצת ולניתוחים אלקטיביים, תורניות קצרות יותר למתמחים ויותר תקנים בבתי חולים. אך חלום לחוד ומציאות לחוד.
מערכת הבריאות הישראלית יעילה דיה ולמרות עומס עבודה גדול והיעדר תקציב מותאם מגיעה להישגים מצוינים ברמה עולמית. עלינו להודות בזה ולהעריך מאוד את מנהליה ועובדיה. בפועל, התקציב החסר הוא המשך של מדיניות רבת שנים של כלכלני בריאות רבים הסבורים שמערכת הבריאות מתנהגת בשונה מכל משחקי השוק האחרים.
התיאוריה של כלכלנים אלה אומרת שבעצם אין גבול לביקוש במערכת הבריאות, ככל שניתן שירות נוסף הביקוש רק יעלה, ועל כן הם ממליצים להשאיר את מערכת הבריאות בתת תקצוב על מנת למתן את הביקוש, אם על ידי האוכלוסיה או נותני השירות כאחד. זו תיאוריה שעשויה להיות נכונה במידה מסוימת אך ורק אם היא מלווה במדיניות מידתית ומושכלת. בפועל, היא כישלון מהדהד ותוצאתה היא הרעבה של מערכת הבריאות הציבורית.
מה יעלה בגורלו של בית החולים האנגלי, הוותיק ביותר במדינה? האם עתידו יהיה דומה לזה של בית החולים ביקור חולים בירושלים שנסגר לפני עשור, או לחלופין כמו זה של בית החולים הדסה בירושלים שהצליח בתמיכת האוצר לצאת מהבור?
הגיעה העת שבריאות אזרחי המדינה תהיה בסדר עדיפות גבוה ברמה הלאומית. מדינה עשירה יכולה וצריכה להשקיע יותר בבריאות, להגדיל את חלקה בתקציב המערכת ולשים בראש סדרי העדיפויות שלה את נושא הבריאות. לציבור במדינה עשירה צריכה להיות מערכת בריאות מושקעת יותר, עם בתי חולים מרווחים לצד רווחה לעובדי מערכת הבריאות, עם פריסה אופטימלית ושוויונית של השירות על כל גווניו, שוויון בין פריפריה ומרכז ובין כל קבוצות האוכלוסיה, תוך תמיכה בבתי חולים או מוסדות בריאות אחרים שנמצאים במשבר פיננסי המאיים על קיומם .
מה יעלה בגורלו של בית החולים בנצרת הוותיק ביותר במדינה? האם עתידו יהיה דומה לזה של בית החולים ביקור חולים בירושלים שנסגר לפני עשור, או לחלופין כמו זה של בית החולים הדסה בירושלים שהצליח בתמיכת האוצר לצאת מבור החובות לפני כמה שנים?
מספר מיטות האשפוז בצפון לנפש גם כך נמוך בהרבה מזה במרכז הארץ. אם מדיניות משרדי האוצר והבריאות תגרום לכך שגם מיטות בית החולים הגדול בנצרת ייגרעו, הפערים פשוט ירקיעו שחקים. לא מדובר רק בסטטיסטיקה יבשה, בית החולים האנגלי בנצרת הינו מרכז הטראומה של האזור, הגדול והמוביל בין שלשת בתי החולים בעיר, עם מכון צנתורים חדיש העובד 24/7 לטובת צנתורים דחופים לאוכלוסיה עם ריבוי מחלות לב ובגיל צעיר. יש גם להזכיר: בית החולים נצרת התמודד בכבוד בזמן מגיפת הקורונה מול התחלואה הקשה הניכרת של החברה הערבית.
לא חסרים לממשלה המשאבים לפתור את המשבר התקציבי של בית החולים האנגלי בנצרת בפרט ואת המחסור בשירותי בריאות בפריפריה בכלל
אולי צריך להזכיר לממשלה ולמשרדי האוצר והבריאות את הסיפור על העגלון שרצה לעשות ניסוי: האם הסוס יכול לאכול פחות ועדיין לעשות את העבודה? ואכן, הסוס נתן אותה תפוקה גם כשהעגלון הרעיבו. רק מה, רגע לפני שאותו עגלון חגג את הצלחת הניסוי, קרס הסוס ומת.
חדר המיון הסגור בבית החולים האנגלי בנצרת הוא קריאת השכמה לקברניטי המדינה להפסיק את הניסוי המסוכן שהם עושים עם מערכת הבריאות בישראל. לא חסרים לממשלה המשאבים לפתור את המשבר התקציבי של בית החולים האנגלי בנצרת בפרט ואת המחסור בשירותי בריאות בפריפריה בכלל.
הכותב הוא יו"ר החברה לקידום בריאות האוכלוסיה הערבית בהר"י וחבר הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל