במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת The Egyptian Journal of Internal Medicine, החוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין אוסטאופרוטגרין בסרום לבין הפרעות בתפקוד האנדותל באנשים עם השמנת יתר שאינם חולי סוכרת.
עוד בעניין דומה
החוקרים אספו 60 נבדקים עם השמנת יתר שאינם חולי סוכרת שביקרו במרפאת חוץ של אנדוקרינולוגיה והשוו אותם ל-20 נבדקים בריאים. כל הנבדקים עברו אנמנזה, בדיקה גופנית ומדידה אנתרופומטרית. בדיקות מעבדה כללו גלוקוז בדם בצום, HbA1c,יHOMA-IR, פרופיל שומנים ורמת אוסטאופרוטגרין בסרום. ההערכה של תפקוד לקוי של האנדותל נמדדה על ידי עיבוי האינטימי הקרוטידי והרחבת מד זרימה.
תוצאות המחקר הדגימו כי לנבדקים עם השמנת יתר היו שיעורים גבוהים משמעותית של תנגודת לאינסולין ודיסליפידמיה בהשוואה לקבוצת הביקורות (P = 0.017, ו-P = 0.002 בהתאמה). רמות האוסטאופרוטגרין בסרום היו נמוכות משמעותית בנבדקים עם השמנת יתר בהשוואה לקבוצת הביקורות (P = 0.011). בנוסף, החוקרים ראו כי בנבדקים עם השמנת יתר, היה מתאם חיובי מובהק בין אוסטאופרוטגרין ל-HOMA-IRי(r = 0.272; P = 0.035) בעוד שלא היה מתאם מובהק בין אוסטאופרוטגרין לבין תפקוד לקוי של האנדותל.
החוקרים סיכמו כי אוסטאופרוטגרין ירד באופן משמעותי בקרב אנשים עם השמנת יתר שאינם חולי סוכרת בהשוואה לקבוצת ביקורת ולכן יכול לשמש כסמן ביולוגי בסרום לניבוי עמידות לאינסולין אצל אנשים עם השמנת יתר.
מקור: