דעות

"אסור להילחם כאן. זה חדר הניתוח!"

ד"ר מיכאל סגל, נוירולוג וחוקר מוח, ב-Wall Street Journal: בתי חולים בארה"ב מפולגים בגלל המלחמה בעזה. אך המצב אינו כך בבתי החולים בישראל, שבהם יהודים וערבים עובדים זה לצד זה

בית החולים שערי צדק. "תפקוד הרמוני מרשים". צילום: דוברות ביה"ח

המתיחות סביב המלחמה בעזה התפשטה למרכזים רפואיים אמריקאיים, כאשר רופאים מתווכחים ועונדים סיכות שמביעות את עמדותיהם ביחס למלחמה. בבית החולים באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו אפילו הוקם מאהל מחאה. עם זאת, בתי החולים הישראליים חופשיים ממרירות כזו. ערבים ויהודים עובדים ומקבלים טיפול יחד.

חוויתי זאת לפני שנה, כאשר אמי בת ה-94 שברה את הירך שלה וטופלה במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. מבני משפחה מצופה להיות נוכחים באופן קבוע בבתי חולים ישראליים, לכן ביליתי את רוב השבוע שקוע בסביבה זו. רופאים ואחיות רבים היו ערבים. כך גם היו מטופלים רבים - והם חלקו חדרים עם יהודים שקיבלו טיפול. לעתים קרובות היו נוכחים מספר בני משפחה עבור כל מטופל, מה שיצר הזדמנויות לאינטראקציות בין-קהילתיות. כולם הסתדרו היטב.

ההרמוניה השוררת בבתי החולים הישראליים מהווה הלם למתנגדים רבים של ישראל. כשתיארתי את האווירה למשתתפים במאהל עזה בחצר הרווארד, הם לא האמינו שמטופלים יהודים וערבים מטופלים באותם בתי חולים

לבתי החולים הישראליים יש גישה שונה לכללים מאשר למקביליהם האמריקאיים. הנימוסים רופפים הרבה יותר - איש לא נראה מופתע מאנשים שמתגלגלים על גלגיליות במסדרונות או משיחות האלתור שלי על נוירופרמקולוגיה עם האחיות. עם זאת, לצוות יש כללים לגבי הבעת דעות על הסכסוך במזרח התיכון, אפילו ברשתות החברתיות. יש גם כללים נגד סירוב מטופלים לקבל טיפול רפואי מצוות על בסיס דת. הסביבה דומה בבתי חולים ישראליים אחרים, אך בירושלים, עם אוכלוסייתה הערבית הגדולה, התפקוד ההרמוני הוא מרשים עוד יותר.

כללי בית החולים אינם דרקוניים כמו אלה שבצרפת, שם נאסר על עובדי ציבור להביע זהות דתית בציבור. בתי חולים ישראליים מציינים הן חגים יהודיים והן חגים מוסלמיים.

ההרמוניה השוררת בבתי החולים הישראליים מהווה הלם למתנגדים רבים של ישראל. כשתיארתי את האווירה למשתתפים במאהל עזה בחצר הרווארד, הם לא האמינו שמטופלים יהודים וערבים מטופלים באותם בתי חולים. בשיעורי ההסברה בהם השתתפו אמרו להם שיש אפרטהייד בישראל, אז הם הניחו שבתי החולים יהיו מופרדים.

לאחר השבעה באוקטובר, הפוטנציאל למתיחות גבר. בראיון בזום, שאלתי את עופר מרין, מנכ"ל המרכז הרפואי שערי צדק, כיצד האווירה שלה הייתי עד חודשים לפני המלחמה מחזיקה מעמד. ד"ר מרין אמר שבשמונה באוקטובר הוא הרכיב קבוצת עבודה של אנשי צוות יהודים וערבים, שהסדירה כללים להתנהגות לא רק בתוך בית החולים אלא גם ברשתות החברתיות. לדוגמה, היה בסדר להתאבל על אהוב שנהרג, אבל לא היה בסדר לעשות דמוניזציה של הצד השני או לקרוא לנקמה. בית החולים גם סייע בהשגת היתרים לאנשי צוות להיכנס לירושלים מהגדה המערבית, למרות הסגר הכללי על מעברים כאלה.

בשנת 2004 אסיר בשם יחיא סינוואר קיבל טיפול מציל חיים לגידול במוח בבית חולים ישראלי. הוא היה אסיר תודה אך נשאר בלתי מתפשר. לאחר שחרורו מהכלא בשנת 2011, הוא תכנן את התקפת השבעה באוקטובר

זה עבד. אבל האווירה ההרמונית בבתי החולים הישראליים לא בהכרח אומרת ששני העמים יכולים לחיות בקלות זה לצד זה, במדינה אחת או שתיים. בשנת 2004 אסיר בשם יחיא סינוואר קיבל טיפול מציל חיים לגידול במוח בבית חולים ישראלי. הוא היה אסיר תודה אך נשאר בלתי מתפשר. לאחר שחרורו מהכלא בשנת 2011, הוא תכנן את התקפת השבעה באוקטובר. צריך לטפל בגורמים כאלה לפני שאפשר לייצר פיוס עם האחרים.

עם זאת, האווירה השיתופית בבתי החולים הישראליים מלמדת לקח חשוב. קיום ועדות מתחרות המעלות תלונות על בסיס זהות היא גישה לקויה. כללים אובייקטיביים הנאכפים ללא משוא פנים מצליחים יותר. מוסדות רפואיים ואוניברסיטאות אמריקאיים צריכים לקחת זאת לתשומת ליבם.

הכותב הוא ד"ר מיכאל סגל, נוירולוג וחוקר מוח. מאמר הדעה התפרסם במקור ב-Wall Street Journal

נושאים קשורים:  דעות,  ד"ר מיכאל סגל,  בתי חולים,  בית החולים שערי צדק,  מלחמה בעזה,  חדשות,  דיות,  מחלמת חרבות ברזל,  דו קיום,  יהודים וערבים,  פרופ' עופר מרין
תגובות