מרות שנראה כי מיגרנות קשורות לסיבוכים בכלי דם, אין מספיק מידע על המעורבות הפרה-קלינית של כלי דם. מחקרים קודמים הצביעו על כך שהתקפי מיגרנה משפיעים על האנדותל של כלי הדם.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו הערכה של תפקוד האנדותל אצל חולים עם מיגרנות באמצעות מדידת עובי האינטימה-מדיה של עורק הקרוטיד (Carotid Intima-Media Thickness, CIMT) ומדידת התרחבות מתווכת זרימה (Flow-Mediated Dilation, FMD) בעורק הברכיאלי. לאחר מכן, החוקרים בדקו את הקורלציה בין המדדים הללו לבין מאפיינים קליניים של מיגרנה, חומרת הכאבי ראש ותוצאות בדיקות ה-MRI מוח.
תוצאות המחקר הדגימו הבדל מובהק סטטיסטית ב-CIMT וב-FMD של העורק הברכיאלי בין מטופלים עם מיגרנות לבין קבוצת ביקורת בריאה. ראו כי ה-CIMT היה גבוה משמעותית וה-FMD היה נמוך משמעותית במטופלים עם מיגרנות בהשוואה לביקורות. בנוסף, CIMT היה גבוה משמעותית וה-FMD היה נמוך משמעותית במיגרנה כרונית בהשוואה לחולים עם מיגרנה אפיזודית. ערכי IMT ממוצעים היו גבוהים יותר באופן משמעותי בחולים שקיבלו ארגוט ובחולים עם נגעים בחומר לבן תת-קורטיקלי ב-MRI מוח. עם זאת, ערכי FMD הממוצעים היו נמוכים משמעותית בחולים שקיבלו ארגוט. נוסף לכך, החוקרים מצאו מתאם שלילי מובהק בין FMD ל-CIMT, גיל החולים, משך המחלה, משך התקפי הכאבי ראש, תדירות הכאבי הראש וציון בשאלון להערכת נכות עקב מיגרנה (Migraine Disability Assessment Questionnaire, MIDAS). נמצאו מתאמים חיוביים מובהקים בין IMT של הקרוטיד וגיל החולים, משך המחלה, תדירות הכאבי ראש, ציון ב-MIDAS ומספר הנגעים בחומר הלבן ב-MRI. לבסוף, לאבחון תפקוד לקוי של האנדותל במיגרנות, הרגישות והספציפיות של IMT היו 72.5 ו-70%, בהתאמה, עם סף חתך של 0.575 מ"מ, ושל FMD היו 82.5 ו-90%, בהתאמה, עם ערך סף של 20.55%.
לסיכום, נמצא קשר בין מיגרנה לתפקוד לקוי של האנדותל אשר גורמת לסיכון מוגבר לאיסכמיה מוחית. החוקרים סיכמו כי FMD יכול לשמש כסמן ביולוגי פוטנציאלי לתפקוד לקוי של האנדותל במיגרנה והשימוש ב-IMT ו-FMD מתאימה יותר לחולים המקבלים ארגוט, מה שעשוי להשפיע על בחירת הטיפול למיגרנות בעתיד.
מקור: