מחלה קרדיווסקולרית מהווה גורם התמותה הנפוץ ביותר בעולם ואחראית על 31.5% ממקרי התמותה בעולם בשנת 2013. בארצות הברית, 700,000 אנשים חווים אוטם בשריר הלב כל שנה והפרוגנוזה קצרת וארוכת הטווח של מטופלים אלו הינה עגומה במיוחד באנשים עם סוכרת סוג 2. ב-26 מיליון האנשים בארצות הברית החיים עם סוכרת סוג 2 שיעור התמותה ממחלת לב גבוה פי 2-4 לעומת אנשים ללא סוכרת. עם זאת, עד לאחרונה תרופות בודדות, אם בכלל, לסוכרת הדגימו יתרון קרדיווסקולרי.
עוד בעניין דומה
בנוסף להשפעותיהם על שליטה ברמות הסוכר, שתי משפחות של תרופות כנגד סוכרת, מעכבי Sodium Glucose co-transporter 2י(SGLT2i) ואגוניסטים לקולטן ל-Glucagon-Like Peptide-1י(GLP-1RA) הדגימו הפחתה בשיעורי תופעות הלוואי הקרדיווסקולרית (Major Adverse Cardiovascular Events) בקרב חולים עם סוכרת סוג 2 הנמצאים בסיכון גבוה למחלה קרדיווסקולרית. סקירה זו מסכמת את התוצאות הניסויות האחרונות ששאפו להסביר את מנגנוני הפעולה מאחורי השפעות חיוביות אלו.
תרופות ממשפחת ה-SGLT2i ו-GLP-1RA, משפיעות על המערכת הקרדיווסקולרית באופן ייחודי על ידי תקיפה של גורמים המתווכים חולי בכלי דם קטנים וגדולים, ובפרט יצירת דלקת ותהליכים טרשתיים, עקה חמצונית המובילה לחסר תפקודי של תאי האנדותל (Endothel), ייצור והפצה של רדיקלים חופשיים (Reactive Oxygen Species – ROS) על ידי תאי שריר חלקים בכלי הדם וקרישה כמפורט בסקירה. בנוסף, שתי קבוצות תרופות אלו משפיעות באמצעות מנגנונים שונים גם על המערכת ההמודינמית על ידי שינויים (Modulation) בהפרשת הנתרן בשתן וכמויות השתן ועל מערכת ה-Renin-Angiotensin-Aldosterone.
מקור:
Khat, D.Z. and Husain, M. (2018) Current Diabetes Reports. 18, 45